שיעור המימון נראה נמוך. הפוזיציה עדיין דיממה.

בחוזה תמידי מופיע שיעור מימון של 0.01% כל שמונה שעות. אתם מוכרים אותו בחסר, קונים ספוט כדי לגדר, ומצפים לקבל בערך 0.03% ביום. ואז הבדיקה ההיסטורית מראה הפסד.

התוצאה הזאת יכולה להיות נכונה. השיעור הוא תשלום בין מחזיקים בלונג ובשורט במועד מסוים, לא קופון יומי שמובטח לכל מי שהבחין בו. כדי להבין למה, נפרק דוגמה קטנה במכוון: פוזיציית נשיאה ב-BTC ניטרלית לדלתא בהיקף $10,000, שמוחזקת במשך 24 שעות.

האות: 0.01% הוא תמונת מצב

נניח שהאסטרטגיה מזהה בשעה 00:00 UTC שיעור מימון חזוי חיובי של 0.01%. בזירה הזאת המימון נסלק בשעות 00:00, 08:00 ו-16:00 UTC. האסטרטגיה מחליטה למכור את החוזה התמידי בחסר ולקנות כמות מקבילה של ספוט.

התחזית היא אומדן לסליקה הבאה, לא הבטחה לגבי שלושתן. המימון יכול להשתנות לפני חישוב התשלום. אם הבדיקה ההיסטורית משאירה את 0.01% ללא שינוי, היא הניחה מראש שתהיינה שלוש גביות על סמך תצפית אחת.

אם הכניסה מתבצעת אחרי שעת החיתוך של 00:00, ייתכן שהפוזיציה תקבל רק את התשלומים של 08:00 ו-16:00. בשיעור שהנחנו, מדובר ב-$2 במקום $3. אם השיעור יורד ל-0.002% לפני שתי הסליקות המאוחרות, התשלומים מסתכמים ב-$0.40 בלבד.

הגידור: התאמה בדולרים אינה התאמה בחשיפה

שורט בחוזה תמידי בהיקף $10,000 מול $10,000 בספוט הוא ניטרלי לדלתא רק לפי המחירים והכמויות ששימשו לקביעת גודל הפוזיציה. בחוזי BTC ליניאריים, שורט של 0.1 BTC מול 0.1 BTC בספוט הוא נקודת פתיחה שימושית. אם האסטרטגיה קובעת את גודל שתי הרגליים לפי שווי בדולרים, ואחת מהן מתבצעת במחיר שונה, נותרת חשיפה שיורית.

גם ביום אחד החשיפה הזאת חשובה. תנועה של 0.2% ב-BTC שווה $20 בחשיפה לא מגודרת של $10,000 — הרבה יותר מהמימון המרבי של $3 בדוגמה. איזון מחדש יכול לצמצם את החשיפה, אבל כל איזון מחדש מוסיף עסקאות, עמלות והחלקה. ראיתי עקומות נשיאה מסודרות שנבנו על גידור מדויק בכניסה, אך דמיוני אחרי התנועה הראשונה.

התשלומים: לזכות את החשבון הנכון ובצד הנכון

נניח שהשורט מקבל מימון בכל שלוש הסליקות. בשיעור של 0.01% בכל אחת, הזיכוי ברוטו הוא $3. הבדיקה ההיסטורית צריכה לשחזר את מוסכמת הסימנים של הזירה: שיעורים חיוביים בדרך כלל פירושם שהלונגים משלמים לשורטים, אבל המוסכמות ופרטי המוצר מוגדרים במפרט החוזה.

המימון מחושב בדרך כלל לפי שווי הפוזיציה במועד הסליקה. אם BTC זז, הערך הנומינלי משתנה, וכך גם התשלום בדולרים. זיכוי קבוע של $1 שלוש פעמים מתעלם מהשינוי הזה; שימוש בערך הנומינלי בכניסה עשוי להיות קירוב סביר להחזקה קצרה, אבל צריך לציין אותו ולמדוד את השפעתו.

העסקה הלוך ושוב: שתי רגליים, ארבע עסקאות

בעמלת taker של 5 נקודות בסיס על כל מילוי בכל זירה, פתיחה וסגירה של שתי הרגליים עולות בערך $20 על $10,000 לכל רגל: $5 לכניסה לכל רגל, ואז $5 ליציאה מכל אחת. זאת לפני המרווח והשפעת השוק. אם הספוט הוא maker והחוזים העתידיים הם taker, העלות משתנה, אבל הבדיקה ההיסטורית צריכה ראיות לכך שפקודות ה-maker היו מתמלאות.

החשבון פשוט במכוון. גם אם כל שלושת התשלומים מגיעים בשיעור המפורסם, העסקה המסוימת הזאת מפסידה $17 ביום אחד, עוד לפני שמביאים בחשבון את איכות הביצוע. הנחה בעמלות, תקופת החזקה ארוכה יותר או מימון נוח יותר עשויים לשנות את התוצאה. כל אחד מהם גם משנה את האסטרטגיה שנבדקת.

היציאה: גם היציאה עולה כסף בבדיקה ההיסטורית

אסטרטגיות מימון נראות לעיתים קרובות במיטבן כשהבדיקה ההיסטורית נכנסת בתחילתו של משטר נוח ויוצאת בסופו. במציאות, האות יכול להפוך לשלילי, הבסיס יכול להתרחב, ועדיין צריך לבצע את פקודת היציאה. תשלום מימון שלילי סמוך ליציאה עלול למחוק כמה זיכויים קודמים.

דגמו את כלל ההחלטה לסגירה, ואז חשבו את עלות סגירת שתי הרגליים במחירים שהאסטרטגיה הייתה יכולה לקבל באופן סביר. עקבו בנפרד אחר המימון בכל סליקה, העמלות בכל מילוי וחשיפת המחיר השיורית של הגידור. הפירוק הזה מראה אם העסקה נכשלה כי תשואת הנשיאה נעלמה, הביצוע היה יקר או שהגידור חדל להיות ניטרלי.

תמונת מצב של מימון חיובי היא קלט שימושי. היא אינה תחזית P&L. הבדיקה ההיסטורית נעשית אמינה כשיש חותמת זמן לכל תשלום, עלות ביצוע לכל רגל, והאסטרטגיה עומדת בחשבון הפשוט והמשעמם של החזקת העסקה.