אסטרטגיה שמכוונת לתנודתיות מסוימת מצמצמת את הפוזיציה כשהתנודתיות הנמדדת עולה, ומגדילה חשיפה כשהיא יורדת. זה נשמע פשוט, עד שזעזוע מקפיץ את האומדן. בהתאם לאומד ולכלל האיזון מחדש, האסטרטגיה עשויה להמשיך לצמצם חשיפה במשך שבועות אחרי האירוע, לקנות בחזרה רק לאחר ההתאוששות, או לטלטל את גודל הפוזיציה בתנודתיות רועשת.
שלוש טעויות יישום אחראיות לחלק גדול מהנזק. כל אחת מהן יכולה לגרום לכלל סיכון הגיוני להיראות חסר תועלת או מבריק בבקטסט. התיקון מתחיל בהגדרה של מה היעד אמור לשלוט בו, ואז בהתאמת האומדן ולוח המסחר למטרה הזאת.
טעות 1: התייחסות לאומדן התנודתיות האחרון כאילו הוא תחזית
סטיית תקן מתגלגלת מסכמת חלון נתונים שנבחר. היא לא יודעת אם הסשן הבא יהיה שקט או סוער. חלון קצר מגיב במהירות לזעזוע, אבל התנודתיות עשויה להישאר גבוהה כל עוד נתוני הזעזוע נמצאים בחלון. חלון ארוך משתנה לאט לשני הכיוונים.
נבחן אסטרטגיה שמכוונת לתנודתיות שנתית של 10% ומשתמשת באומדן ל־20 ימים. אם האומדן קופץ מ־10% ל־25%, כלל פשוט של חשיפה ביחס הפוך לתנודתיות מצמצם את החשיפה ל־40% מרמתה הקודמת. כשהזעזוע יוצא מהחלון, האומדן עשוי לרדת בחדות והחשיפה מזנקת בחזרה. מסלול החשיפה שנוצר תלוי בחלון, בסדרת התשואות ובלוח האיזון מחדש לא פחות משהוא תלוי ביעד המוצהר.
הנזק מתבטא לעיתים קרובות בפוזיציה שנמכרת אחרי ירידה ומחזירה את הסיכון אחרי שהמחירים מתאוששים. זה לא מוכיח שהכלל שגוי: ייתכן שמטרתו היא להגביל סיכון לאורך תקופה סוערת. אבל בקטסט שמציג רק תנודתיות ממומשת עלול להסתיר את המחיר ששולם במחזור מסחר ובהשתתפות מאוחרת בשוק.
בדקו כמה חלונות לאורך אותה תקופה, ובחנו את מסלול החשיפה סביב זעזועים. ייתכן שמודל תחזית מוצדק אם הוא משפר החלטות מחוץ למדגם, אבל אומדן מתוחכם יותר לא זוכה לאמון רק מפני שהוא מחליק את הקו.
טעות 2: הגבלת גודל הפוזיציה והצגת היעד כאילו הושג
מיקוד תנודתיות מיושם בדרך כלל כמכפיל. נוסחה מקורבת היא תנודתיות היעד חלקי התנודתיות המשוערת, כפול הפוזיציה הבסיסית של האסטרטגיה. בשווקים ממונפים, המכפיל יכול לגדול כשהאומדן נמוך. מפתחים נוהגים להגביל אותו בתקרה, צעד זהיר לבקטסט, אבל התקרה משנה את הכלל.
נניח שהיעד הוא 12%, התנודתיות המשוערת היא 4% והפוזיציה הבסיסית היא 1.0. המכפיל הגולמי הוא 3.0. עם תקרה של 1.5, אי אפשר להגיע לחשיפה המתוכננת של האסטרטגיה. לעומת זאת, כשהתנודתיות המשוערת עולה ל־30%, המכפיל הגולמי יורד ל־0.4. רצפת חשיפה מינימלית של 0.5 משאירה את האסטרטגיה בחשיפה גבוהה מזו שנוסחת היעד דורשת.
| כלל | מה הוא מונע | מה הוא משנה |
|---|---|---|
| תקרת חשיפה מרבית | מינוף קיצוני כשהתנודתיות המשוערת נמוכה מאוד | משאירה את האסטרטגיה מתחת ליעד בתקופות רגועות |
| רצפת חשיפה מינימלית | הקטנת הפוזיציה עד לאפס | משאירה יותר סיכון בתקופות תנודתיות |
| רצפת תנודתיות | חלוקה באומדן שקרוב לאפס | קובעת חסם תחתון למכנה |
אלה שלושה מנגנוני בקרה שונים. ציינו כל אחד מהם בנפרד במפרט האסטרטגיה ודווחו באיזו תדירות הוא מופעל. אם תקרת החשיפה המרבית פועלת במחצית מתקופת המדגם, ייתכן שתנודתיות ממומשת מתחת ליעד היא פשוט התוצאה הצפויה.
טעות 3: איזון מחדש רציף במודל, אבל בדיד בחשבון
בקטסט עשוי לחשב מחדש חשיפה בכל נר, בעוד שבמסחר מדומה בודקים אותה פעם ביום. גם אם שניהם משתמשים באותה נוסחה, אלה אסטרטגיות שונות. איזון מחדש תכוף מגיב מהר יותר, אבל עלול להפוך רעש באומדן לפקודות מסחר. בחוזים עתידיים, מחזור המסחר כרוך בעמלות ובחשיפה אפשרית לעלויות מימון; במניות הוא כרוך בעמלות, במרווח ובאימפקט שוק. התאמות קטנות עלולות להיות יקרות כשהן חוצות שוב ושוב את המרווח.
ניקח תיק של 100,000 דולר עם פוזיציית יעד של 50,000 דולר. אם התנודתיות המשוערת משנה את היעד ל־47,000 דולר, ואז ל־49,000 דולר בסשן הבא, כלל יומי יבצע עסקאות בהיקף 5,000 דולר לאורך יומיים. כלל שבועי עשוי לסחור פעם אחת בלבד, בהתאם למועד התצפית שלו. אף לוח זמנים אינו עדיף באופן אוטומטי. הבקטסט צריך לדמות את לוח הזמנים שאסטרטגיית המסחר המדומה יכולה לעמוד בו בפועל.
חלופה מעשית אחת היא תחום איזון מחדש: סוחרים רק כשהחשיפה הנוכחית שונה מהיעד ביותר מסף שנקבע. כך אפשר לצמצם תחלופת מסחר, אבל גם לאפשר לסיכון לסטות מהיעד. הציגו יחד את התחום, את תחלופת המסחר שנוצרה ואת התנודתיות הממומשת; אל תציגו את היעד כאילו לתחום אין השפעה.
מה בקטסט של מיקוד תנודתיות צריך לדווח?
שמרו על כלל ברור דיו כדי שאפשר יהיה להסביר שינוי בפוזיציה על סמך הנתונים ששימשו לחישובו. לכל הפחות, תעדו בכל עדכון את האומדן, המכפיל הגולמי, המכפיל שהוחל, מצב התקרה או הרצפה, חשיפת היעד, החשיפה בפועל והחלטת האיזון מחדש. לאחר מכן השוו בין גרסאות באמצעות אותם נתונים, עלויות והנחות ביצוע.
ובחנו מקרוב את השבועות הקשים ביותר. האם האסטרטגיה צמצמה סיכון לפני ההפסדים, או אחריהם? האם היא החזירה חשיפה לפני ההתאוששות, או אחריה? התשובות לא יכריעו אם כלל הסיכון כדאי. הן יבהירו לכם איזה כלל באמת בדקתם.
← כל הפוסטים


