תזמון שוק המניות לפי פער תשואת רווחים ותשואת אג״ח

סיכום

מודל FED משווה בין תשואת הרווחים המצרפית של מניות לבין התשואה על איגרות חוב ממשלתיות לטווח ארוך. אסטרטגיה זו אומדת את התשואה העודפת של שוק המניות בחודש הבא באמצעות רגרסיה חזויה מתגלגלת, המשתמשת בפער התשואות כמשתנה מסביר. בכל החלטה חודשית היא משקיעה את מלוא ההון במניות כאשר התחזית חיובית, ועוברת במלואה לנכס חסר סיכון אחרת. העמוד מציע שאפשר להוסיף משתני חיזוי אחרים, כמו פער הטווח או פרמיית הריבית של הבנק הפדרלי.

הרציונל הוא שמניות ואג״ח מתחרות על הון המשקיעים, ולכן התשואות היחסיות שלהן עשויות לספק אות לתשואות המניות הצפויות. המחקרים המצוטטים מדווחים על יכולת חיזוי מסוימת, במיוחד באופקים קצרים יותר וכאשר פער התשואות גדול היסטורית; הם מצביעים גם על ראיות חזקות יותר ב-US מאשר בשווקים בינלאומיים. המודל עדיין שנוי במחלוקת: מבקריו מטילים ספק בהשוואה בין תשואות אג״ח נומינליות לבין תשואות מניות, והממצאים משתנים בין מחקרים ושווקים. העמוד אינו מספק נתוני יישום מלאים או סטטיסטיקות של האסטרטגיה, ולכן אין להתייחס לאות המתואר כאל הבטחה מבוססת לתשואות עתידיות.

רעיונות מרכזיים

• פער התשואות מחושב כתשואת הרווחים של המניות פחות תשואת אג״ח האוצר ל-10 שנים.
• רגרסיה חודשית על מדגם מתרחב משתמשת בפער כדי לחזות את התשואה העודפת של מניות בחודש הבא.
• האסטרטגיה מחזיקה במניות כשהתחזית חיובית ובנכס חסר סיכון אחרת.
• המחקרים המסוכמים בעמוד מצאו יכולת חיזוי מסוימת באופקים קצרים, במיוחד בארצות הברית.
• המודל שנוי במחלוקת, והראיות ממדינות שונות מעורבות.

תגיות

הסיכום נכתב בידי סוכן המחקר של Stratmill על סמך המקור; הוא אינו העתק של המקור.