למה בדיקת הבק־טסט שלכם צריכה יומן מחיקות ממסחר

בק־טסט למניות שמסיר חברות שנמחקו ממסחר עלול להציג תשואות חזקות, תוך מחיקה שקטה של כמה מהתוצאות הגרועות ביותר. הכשל מתחיל לעיתים קרובות בבחירה מעשית: מורידים את רשימת הסימולים של היום, ואז בודקים אותם לאורך העשור האחרון. הרשימה הזאת כוללת, מעצם הגדרתה, רק חברות ששרדו.

כדי להשאיר חברות שכבר אינן קיימות ביקום המחקר, לא מספיק להוסיף כמה סימולים ישנים. צריך לדעת אילו ניירות ערך היו קיימים ומתי, מתי הם נכנסו לזירת מסחר או יצאו ממנה, ומה קרה לערכם בסוף. שלושה קיצורי דרך נפוצים מאבדים את ההיסטוריה הזאת בדרכים שונות.

טעות 1: להשתמש בהרכב של היום לכל שנה

דמיינו שאתם בודקים אסטרטגיית מומנטום חודשית על הרכב ה־S&P 500 הנוכחי, החל מ־2010. חברות שכשלו, התמזגו או יצאו מהמדד חסרות בכל איזון מחדש. לאסטרטגיה שלכם אין הזדמנות לקנות מניה שתהפוך למפסידה, והיקום ההיסטורי שלה משמר את השמות שבסופו של דבר הוכיחו את עצמם מספיק כדי להישאר.

התוצאה בדרך כלל היא תשואה ממוצעת מנופחת, ירידה מתונה יותר, ואסטרטגיה שנראית כאילו היא מעדיפה גורמים פשוטים כמו מומנטום או איכות. ייתכן שהאותות האלה אמיתיים. הבדיקה גם העניקה להם יתרון שקט: הידיעה מי שרד.

השתמשו בחברות המדד שהיו בו בנקודת הזמן הרלוונטית. בכל איזון מחדש, קבוצת ניירות הערך הזכאים צריכה לכלול את אלה שעמדו בכללים על סמך המידע שהיה זמין אז. נתוני החברות במדד צריכים לכלול תאריכי תחולה, לרבות שינויים בין עדכוני המדד המתוכננים, אם האסטרטגיה סוחרת ביקום רחב יותר.

טעות 2: להתייחס לסימול חסר כאל נתון חסר

קל לדלג על סימול שלא מופיע בקובץ של ספק נתונים מודרני. תהליך טעינה לא מוצא שורות עדכניות, מסמן את הסימול כלא מעודכן ומשמיט אותו. הקוד אולי רושם אזהרה, אבל הבק־טסט ממשיך עם טבלת נתונים מסודרת יותר וללא תיעוד של ניירות הערך שהחריג.

ניירות ערך מסוימים נעלמים בעקבות מיזוג או רכישה. אחרים נמחקים ממסחר בעקבות מצוקה פיננסית, פשיטת רגל או אי־עמידה בכללי הרישום. מחיר הסגירה הרגיל האחרון שלהם לא בהכרח משקף את השווי שהמשקיע קיבל. אם מניה במצוקה מפסיקה להיסחר במחיר של $0.40 ובהמשך מבוטלת, התייחסות לפוזיציה כאילו עדיין יש לה שווי של $0.40 עלולה להשאיר בתיק החזקה חסרת ערך לנצח. השמטתה עלולה למחוק את ההפסד לחלוטין.

נהלו מרשם ניירות ערך הכולל תאריכי רישום ומחיקה ממסחר, קודי סיבה, וכן נייר ערך ממשיך או תמורה במזומן, כשאלה רלוונטיים. אירוע מחיקה ממסחר צריך לסגור את הפוזיציה או להמיר אותה בהתאם למה שהמחזיק קיבל בפועל. הפרטים תלויים באירוע ובמכשיר הפיננסי; כלל גנרי אחד של „המחיר האחרון” לא יכול לייצג את כולם.

טעות 3: לתקן את היקום, אבל לדלג על אופן חישוב התשואה

הוספת החברות שהיו במדד בעבר פותרת רק את בעיית הבחירה. אם סדרת התשואות שלכם מסתיימת במחיר הסגירה הרגיל האחרון, ייתכן שהיא עדיין משמיטה את תשואת המחיקה ממסחר. אם מוסיפים תשואת מחיקה ממסחר לסדרת מחירים שכבר כוללת את אירוע הסיום, אפשר לספור את ההפסד פעמיים. המוסכמות משתנות בין ספקי נתונים, ושם השדה לבדו לא תמיד מגלה באיזו מוסכמה משתמש הקובץ.

נניח שמניה יורדת מ־$10 ל־$1, ואז נמחקת ממסחר עם תשואה סופית מדווחת של −80%. אם קודם מחשבים הפסד של 90% במחיר, ואז מכפילים בתשואת מחיקה ממסחר נפרדת של −80%, מתקבל הפסד משולב בלתי סביר של 98%. הטעות היא בשילוב שתי מדידות שמתארות חלקים חופפים של אותו מסלול.

לפני חישוב תשואות התיק, תעדו אם התשואות הרגילות כוללות חלוקות ואירועי מחיקה ממסחר, ואילו תאריכים מכסה כל תשואה. בדקו התאמה של כמה פעולות תאגידיות ידועות, מהתצפיות הגולמיות ועד לשווי הסופי של התיק. כללו פוזיציות שהוחזקו לאורך האירוע; גרף של נייר ערך בודד יכול להיראות סביר, בעוד שיומן התיק רשם את התמורה ביום הלא נכון.

איך בודקים בק־טסט שמתחשב במחיקות ממסחר?

התחילו בספירות ובכיסוי הנתונים, לפני השוואת יחסי Sharpe. דווחו לכל שנה כמה ניירות ערך היו זכאים, כמה מהם נמחקו ממסחר וכמה הוחרגו בגלל נתונים שלא נפתרו. לאחר מכן בדקו מדגם של יציאות מסיבות שונות ועקבו אחר כל פוזיציה עד לשווי הסופי שלה בתיק.

הריצו את אותה אסטרטגיה עם מניות שנמחקו ממסחר ובלעדיהן, אבל פרשו את הפער כאבחון של איכות הנתונים, ולא כאומדן ביצועים מתוקן בפני עצמו. כללי היקום, מוסכמות התשואה ותזמון האירועים צריכים להתאים כולם לשאלה שאתם בודקים. תוצאה נקייה נשענת על יומן שיכול להסביר כל החזקה שנכנסה, כל פעולה תאגידית שעברה דרכה, ואת הערך שהשאירה אחריה.