בדיקת האסטרטגיה לאופציות השתמשה במחיר אמצע שמעולם לא בוצעה בו עסקה

בדיקת אסטרטגיה לאופציות יכולה להציג כניסה נקייה במחיר האמצע, יציאה נקייה במחיר האמצע ורווח נאה שאף פקודה לא הייתה יכולה להשיג. מחיר האמצע הוא תוצאה חשבונית, לא הבטחה: כשאופציית Call מצוטטת עם מחיר קנייה של $1.00 ומחיר מכירה של $1.20, ‏$1.10 הוא סימון בין שני מחירים של פקודות ממתינות. הוא עשוי לעזור בהערכת שווי של פוזיציה. הוא לא אומר שקונה או מוכר היו מסכימים לבצע איתכם עסקה במחיר הזה.

ראיתי את זה מחלחל למחקר כי נתוני מחיר אמצע נראים פחות רועשים ממחירי קנייה ומכירה, וגם כי הם מקלים להשוות בין אסטרטגיות. הבעיה מתחילה כשכלל להערכת שווי הופך בשקט למודל ביצוע. שלוש טעויות אחראיות לחלק גדול מהנזק.

טעות 1: להניח שכל מחיר אמצע הוא מחיר ביצוע

נניח שבדיקת אסטרטגיה קונה אופציית Call במחיר אמצע של $1.10 ומוכרת אותה מאוחר יותר ב־$1.18. היא מדווחת על רווח של שמונה סנט. אבל אם מרווח הקנייה והמכירה היה עשרה סנט בשני הציטוטים, חציית המרווח הייתה מחייבת לשלם את מחיר המכירה, $1.20, בכניסה ולקבל את מחיר הקנייה, $1.08, ביציאה: הפסד של שנים־עשר סנט לפני עמלות.

הנזק מתבטא לעיתים קרובות באסטרטגיה שסוחרת בתדירות גבוהה, מרוויחה מעט בכל עסקה ונראית יציבה על פני חוזים רבים. ייתכן שהיתרון שלה אינו גדול מהמרווח שהיא מחקה. מחיר אמצע עדיין יכול לשמש כנקודת ייחוס, במיוחד להערכת שווי תיק, אבל מידול ביצוע דורש לציין את צד המחיר ואת הנחת הביצוע.

טעות 2: לסמוך על ציטוט שאין בו חיים

ציטוט של אופציה יכול להישאר ללא שינוי בזמן שנכס הבסיס זז, המסחר נעצר או שהשוק המוצג נעלם. בדיקת אסטרטגיה שדוגמת את מחירי הקנייה והמכירה האחרונים בכל נקודת החלטה עלולה להמשיך להשתמש באותו מחיר אמצע ישן כאילו סוחר יכול לפעול לפיו. מחיר עדכני של נכס הבסיס לא מעדכן את ציטוט האופציה.

הנזק מתבטא בעקומת הון חשודה בשלוותה: מעט קפיצות בהחלקה, ביצועים במחירים שנראים מדויקים עד הסנט, ועסקאות בחוזים שהציטוטים שלהם כמעט לא השתנו במשך כל היום. עקבו אחר גיל הציטוט ודחו או הפחיתו את משקלן של תצפיות שעברו סף שמתאים לזירה ולאסטרטגיה. בדקו גם שמחירי הקנייה והמכירה חיוביים, מסודרים כראוי ומלווים בכמות מוצגת סבירה. שוק עם מחירים מוצלבים או מחיר קנייה אפס הוא מצב נתונים שצריך לטפל בו, לא מציאה לניצול.

אחר צהריים שקט אחד ראיתי שרשרת אופציות שנראתה קפואה, בזמן שנכס הבסיס המשיך לזוז בעצבנות. זו הייתה תזכורת מועילה לכך שטבלה מסודרת אינה שקולה לשוק פעיל.

טעות 3: להניח שהכמות המוצגת שייכת לכם

גם ציטוט עדכני עם מרווח סביר מראה רק את מה שהוצג כשהפיד תיעד אותו. אם מחיר המכירה מציג חוזה אחד ובדיקת האסטרטגיה קונה עשרה, הקצאת אותו מחיר מכירה לכל העשרה מניחה עומק שהציטוט כלל לא הראה. אם האסטרטגיה מציבה פקודת Limit במחיר האמצע, והבדיקה מקצה לה ביצוע מפני שנכס הבסיס נגע אחר כך ברמה הזו, היא מניחה עדיפות בתור ועסקה שחצתה את הפקודה.

הנזק נוטה לגדול עם גודל הפוזיציה. בדיקה של חוזה אחד נראית סבירה, בעוד שתוצאות התיק גדלות כמעט ליניארית עד 50 חוזים, בלי עלות מרווח נוספת ובלי ביצועים שהוחמצו. הגבילו את כמות הביצוע לגודל שנצפה כשאפשר; אחרת השתמשו בהנחה שקופה לגבי השפעת המחיר והריצו תרחישי רגישות. בפקודות פסיביות, דרשו ראיה לעסקה שחצתה את מחיר ה־Limit או מידלו באופן שמרני את התור ואת הביצועים החלקיים. השיא או השפל של נר לבדם לא אומרים אם הפקודה שלכם הייתה ראשונה בתור.

מה צריכה בדיקת אסטרטגיה לאופציות לעשות עם מחיר האמצע?

הפרידו בין הערכת שווי למסחר. תעדו את מחיר הקנייה, מחיר המכירה, חותמת הזמן של הציטוט והכמות ששימשו לכל החלטה. העריכו את שווי המלאי לפי כלל מוצהר, ואז דמו קניות ומכירות מול צדדי המחיר שניתן לבצע בהם עסקאות או לפי מודל מתועד של פקודות Limit. חשבו עמלות ועמלות בורסה בנפרד; מחיר מציאותי אינו כולל את כל העלויות.

לאחר מכן השוו את התוצאות תחת כמה הנחות מפורשות: הערכות שווי במחיר אמצע, ביצוע לפי מחירי קנייה ומכירה, ותרחיש של מרווח רחב יותר או שיעור ביצוע נמוך יותר. אם התזה מחזיקה מעמד רק בהנחה של ביצוע במחיר האמצע, המחקר זיהה שאלה לגבי גישה לשוק, לא יתרון מסחר מבוסס. ההבחנה חשובה במיוחד באופציות, שבהן מרווחים רחבים וכמויות קטנות עלולים להפוך את העסקאות האטרקטיביות ביותר בבדיקת האסטרטגיה לקשות ביותר לביצוע.